Even HaEzer 94 – אבן העזר צד‏ – Shulchan Arukh

טור טור+שו״ע

חיוב דירת אלמנה וכסותה, (ואם אמרה שיתנו לה מזונות בבית אביה, ובו ז׳ סעיפים (א) כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּזּוֹנֵית אַלְמְנָתוֹ מִנְּכָסָיו, כָּךְ נוֹתְנִין לָהּ כְּסוּת וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ וּמָדוֹר, אוֹ יוֹשֶׁבֶת בַּמָּדוֹר שֶׁהָיְתָה בּוֹ בְּחַיֵּי בַּעֲלָהּ. {הַגָּה: וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת בְּכָל הַבַּיִת עִם הַיּוֹרְשִׁים, רַק נוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר מְיֻחָד לְפִי כְּבוֹדָהּ בַּבַּיִת (הָרַ״ן פֶּרֶק נַעֲרָה בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א וְהַמַּגִּיד מִשְׁנֶה פֶּרֶק י״ח). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּיכוֹלִין לִתֵּן לָהּ מָדוֹר הַרָאוּי לָהּ בְּבַיִת אַחֵר (כֵּן מַשְׁמַע בַּמָּרְדְּכַי פֶּרֶק הַנּוֹשֵׂא וּבְפֶרֶק נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה). וְאֵין הָאַלְמָנָה יְכוֹלָה לְהַשְׂכִּיר מָדוֹר שֶׁלָּהּ לַאֲחֵרִים (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ״א וּבְהָרַ״ן פֶּרֶק הַנּוֹשֵׂא).} וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּכָרִים וּבִכְסָתוֹת בַּעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת שֶׁנִּשְׁתַּמְּשָׁה בָּהֶם בְּחַיֵּי בַּעֲלָהּ, {כְּשֶׁהָיָה בַּעֲלָהּ בִּמְדִינַת הַיָּם (בְּהָרַ״ן פֶּרֶק נַעֲרָה).}

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהב״חמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זחלקת מחוקקבית שמואלבאר היטבביאור הגר״אעודהכל

בבלי כתובות נ״ב:, בבלי כתובות ק״ג.

רמב״ם אישות י״ב:א׳-ב׳, רמב״ם אישות י״ח:א׳, רמב״ם אישות י״ח:ב׳

(א) כדרך שחייבין במזונות אלמנה כך חייבין לתת לה מדור לדור בו וכלים להשתמש בהם וכו׳ כדרך שהיו לה בחיי בעלה ברייתא בפרק הנושא (כתובות קג.) ומבואר בברייתא הנזכרת שמשתמשת בכלי כסף וכלי זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה וכתב הרב המגיד בפי״ח בשם הרשב״א נ״ל ממתני׳ דאין משתמשת בכל הבתים עם היורשים אלא מייחדין לה מדור אחד לפי כבודה בבית בעלה דאם לא כן מאי קאמר נותנין לה מדור לפי כבודה הא במדור כולו הוא משתמשת והא דתניא משתמשת וכו׳ לאפוקי שאין יכולין לדחותה מן המדור ולהשכיר לה אחר והראיה עוד מדקתני משתמשת בכרים וכו׳ דודאי לאו בכולם קאמר אלא נותנין לה מהם לפי כבודה ע״כ וכ״כ בתשובה סימן תתכ״ג וכתב עוד שם אם בנות המשפחה רגילות בשתים או שלש שפחות נותנים גם לאלמנה כן לפי שאינה יורדת עמו אבל אם היא ומשפחתה אינן רגילות בכך אע״פ שהיה לה שתים וג׳ בחיי בעלה משתמשות בבית בעלה אין נותנים לה אלא אחת שאינה משתמשת בכל מה שהיתה משתמשת בבית בעלה בחיי בעלה ומ״ש ואם מכרו היורשים הבית לא עשו כלום וכו׳ מימרא דר״נ שם:

(א) מה הוא ברכת הבית ברובה. הטור בסעיף ו, כתב דהיינו כגון נר לאחד נר למאה וכיוצא בזה, והדרכ״מ כתב דכ״כ התוס׳ והביאם המרדכי ודלא כהר״ן שפירש בענין אחר, ע״כ, והב״י בחו״מ קעז,ד, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דכוונת הדרכ״מ דתוס׳ בכתובות שם קג. ד״ה ברכת, פירשו כדברי הטור בשם ר״ח, ומאידך הר״ן בכתובות קפד ד״ה ברכת, כתב דבני אדם שעוזרים זה את זה משתכרים ומזלא דרבים עדיף, ע״כ, ובאמת דבריו הם העתקה מדברי רש״י בכתובות קג. ד״ה ברכת, ומאידך הרמב״ם בהל׳ אישות יח,ד, פירש דחמשה בני אדם שכל אחד אוכל קב אם היה לבדו אוכלים ד׳ קבים כשהם יחד וכן בשאר מרכי הבית, ע״כ, וכן נראה מדברי סמ״ג בעשה צו, וכ״כ ראב״ן בסי׳ תע ד״ה באתרא, ונראה שיש כאן ג׳ דרכים, הסוברים נר לאחד נר למאה, היינו רק במה שמוכרח לחלוטין שמרויחים מחמת שהם יחד, ולרמב״ם דהיינו אף באכילתם, היינו אף בדברי האכילה ושאר צרכים שלא ניכר להדיא שמרויחים בהם בזה שהם יחד, ולרש״י והר״ן דהיינו אף מחמת מזלא דרבים, היינו אף במה שאין סברא שירויחו בזה שהם ביחד מ״מ מזלא גרים שירויחו, והנמוק״י בב״ב קפב ד״ה ברכת, הביא דיש אומרים דהיינו דוקא בליפתן ועצים ושמן וכדומה דהוי טענה ברורה, אבל בלחם ויין שאין הטענה אלא מחמת המזל לא, ע״כ, ודברי הנמוק״י הם נפקא מינה במחלוקת זו.

(א) ודברי הרשב״א הם בתשובה סימן תתקכ״ג כתב עוד הר״ן ירושלמי דרה בבתים כמו שהיתה דרה בהן ובעלה במדינת הים ומשתמשת בכלי זהב וכסף כשם שהיתה משתמשת ובעלה במדינת הים עכ״ל. ומשמע מדבריהם שצריכים לייחד לה מדור שנותנין לה בבית בעלה ולא משמע כן במרדכי פרק הנושא אלא יכולים ליתן לה מדור בבית אחר וע״ש וכ״ה במרדכי סוף נערה שנתפתתה וכתב עוד הר״ן פרק הנושא דף תקל״ג שאין נותנין מדור לאלמנה אא״כ קבלה עליה לרור שמא תשכירנו לאחרים עכ״ל וכן הוא בתשובת הרשב״א שאלמנה אינה יכולה להשכיר מדור שלה:

(ב) וכ״כ הר״ן פרק נערה דף ת״ץ ע״ב וכתב בהג״ה אלפסי שם ע״א מיהו אם היתומים רוצים לבנות כדי שאינן צריכין לזונה בבית אביה הרשות בידן עכ״ל:

(א) וכלים (להשתמש בהן ומבואר בגמ׳ שמשתמשת בכלי כסף וכלי זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה וכתב הר״ן ירושלמי דרה בבתים כמו שהיתה דרה בהן ובעלה במדינת הים ד״מ: ובודאי כל הדברים א״צ ליתן לה כ״א כמו שהיה לה בבית בעלה שהוא במדינת הים כ״פ): (ואם מכרו היורשים לא עשו ולא כלום אע״ג דאמרינן לעיל בסימן צ״ג גבי מזון האשה והבנות יתומים שקדמו ומכרו הקרקעות מה שמכרו מכרו התם לא משתעבדי לה מחיים הכא משתעבדי לה מחיים גמרא כ״פ):

(א) כדרך שחייב במזונות האלמנה וכו׳ משנה פרק נערה (כתובות נ״ב) ופרק הנושא (כתובות ק״ג) ואמרה כדרך וכו׳ כלומר לא יוסיף ולא יגרע ממה שהיה לה בחיי בעלה בין במזונות ובין בדירה דעולה עמו ואינה יורדת עמו אף לאחר מיתה כמ״ש לעיל בסימן פ״ט וכן בסוף סימן זה אלא דאם נפל הבית או שהבית קטן מהכיל דלסברא הראשונה אף על פי שיש לה מזונות מ״מ פטורים מלשכור לה דירה וה״ט דתנאי ב״ד הכי משמע את תהא יתבא בביתי כשביתי קיים ולא כשנפל בביתי ולא בבית עקתי כשהוא צר וקטן מהכיל ואפ״ה אית לה מזונות ולא אמרינן כיון דלא קרינא בה את תהא יתבא בביתי לא קרינן בה ומיתזנא מנכסי אלא בביתי יתירא דרשינן כדרב יוסף דאמר דתיקון למיכתב בביתי תרי זימני את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי עכ״ל רש״י בפרק נערה (כתובות נ״ד) נראה דר״ל דהאי ומיתזנא מנכסי דבאמצע קאי אדלעיל כפשוטו את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי והדר קאי אלתחת וקאמר ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותך בביתי כמדרשו כלומר גם כי לא תהא יתבא בביתי דהיינו כשהוא צר וקטן מהכיל דביתי אמרית ולא בבית עקתי אפ״ה תהא מיתזנא מנכסי ודוקא:

בבלי כתובות נ״ב:, בבלי כתובות ק״ג.

רמב״ם אישות י״ב:א׳-ב׳, רמב״ם אישות י״ח:א׳, רמב״ם אישות י״ח:ב׳

(א) ברייתא כתובות ד׳ קג ע״א

(ב) שם בברייתא

(א) כשהי׳ בעלה – פי׳ לאפוקי בזמן שהיה בעלה אצלה שאז הילת׳ צריכה ודאי טפי.

(א) וכלי תשמיש. מבואר בגמרא שמשתמשת בכלי כסף וזהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה:

(ב) ואינה משמשת בכל הבית עם היורשים. אף על גב דבחיי בעלה היתה משתמשת בכל הבית מ״מ תנאי כתובה דאת תהא יתבא בביתי למעוטי קאתי שא״צ ליתן לה כל המדור ברשות׳ כדרך שהיתה בחיי בעלה רק שיתנו לה דירה מיוחד׳ לפי כבודה ולא שתשמש בערבוביא עם היורשים בכל הבית ואין זה צניעות לאשה:

(ג) הראוי לה בבית אחר. במרדכי איתא אם לא ירשו רק בית א׳ אינה דרה עמהם אפי׳ הבית גדול אבל אם ירשו שני בתים מחויבים ליתן לה מדור בבית השני וכן צ״ל כוונת הרב בהג׳ כאן דלפי דעה הא׳ אין יכולין לדחות׳ מן הבית אפי׳ לא ירש רק בית אחד כל זמן שאין הבית צר אבל לדעה השני׳ אפילו בבית גדול יכולין לדחותה ולהשכיר לה בית אחר ומ״מ לא הי׳ לו לסתום דבירשו שני בתים לכ״ע אין יכולין לדחותה מן הבית השני:

(ד) להשכי׳ מדור שלה לאחרים. בתשובת הרשב״א סי׳ א׳ נתיב ג׳ כתב דין זה בשם הירושלמי וכתב הרשב״א בעלמא מי שיש לו בשל חבירו יכול הוא להשאיל ולהשכיר לאחרים אבל מדור אלמנ׳ שאינה אלא מתנאי ב״ד כדי שלא תתבזה וכו׳ לה לבדה התנו ולא שתשכירנו והר״ן העתיק בפרק הנושא תוספתא האומר תנו בית ארמלות לבתי אין נותנין אלא א״כ קבלה עליה שתשב בתוכו יכולין יורשין לעכב על ידה שלא תשכירנו ומסיים בתוספתא לפיכך אם מתה הן יורשין אותה כלומר ולא יורשי הבת כי כוונת האב היה שלא תתבזה באלמנותה וכמ״ש הרשב״א כנ״ל:

(ה) כשהי׳ בעלה במד״ה. ירושלמי הוא העתיקוהו הר״ן והמ״מ וכלומר שודאי אלמנה אין צריכ׳ להתנהג בעבדים ושפחות ובכלי כסף וזהב כדרך שהתנהג׳ כשהיתה אצל בעל׳ רק כמו שהית׳ בחיי בעלה בלא בעלה כשהי׳ בעל׳ במד״ה וכמ״ש לפני זה שאינ׳ משמשת בכל הבית כמו שהיתה משמשת בחיי בעלה ועיין בתשוב׳ הרשב״א סי׳ תתקנ״ד אם בנות משפחתה רגילין בשתי׳ ובשלש שפחות נותנין גם לאלמנה כן לפי שאינה יורדת עמו אבל וכו׳ ע״ש והכוונה אם בנות משפחתה אלמנות יש להן ב׳ או ג׳ שפחות:

(א) כדרך שניזונת וכו׳. כי כל הני מת״כ הם אפי׳ לא כתב לה ונראה אם תובעת כתובה הפסידה כל הני כמו דמפסדת מזונות אף על גב דכתב הרא״ש דאין מזונות ודירה תלוי׳ זה בזה כי לפעמים יש לה דירה בלא מזונות מ״מ אם תובעת הכתובה או מכרה הפסידה הכל וכן משמע שם ובטור ובכלל כלי תשמיש איתא בש״ס משתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה כשהיה במ״י:

(ב) כך נותנים לה וכו׳. לכאורה משמע הבריר׳ ביד היורשים ליתן לה מדור בבית אביהם או במקום אחר אפי׳ אם אפשר ליתן לה מדור בבית אביה׳ וליתא אלא ה״ק נותנים לה מדור באותו בית אף על גב בחיי בעלה היתה יושבת בחדר אחר מ״מ אם נתנו לה מדור באותו בית יכולין ליתן לה חדר אחר אבל בבית אחר א״י ליתן לה מדור אפי׳ היה לאביהם שני בתים:

(ג) וי״א דיכולים ליתן לה מדור. היינו אם לא הניח אלא בית א׳ אפי׳ אם הוא בית גדול ויכולים ליתן לה דירה באותו בית מ״מ רשות בידם ליתן לה דירה בבית אחר ואם יש להם שני בתים נותנים לה מדור בבית השני ולא בבית שדר בו אביהם, ודין זה לא מצינו במפורש אלא דייקו מל׳ רב צמח גאון ויש לדחו׳ ובתוס׳ וברשב״א והרא״ש ושאר פוסקים לא משמע כן:

(ד) ואין אלמנ׳ יכולה להשכיר. אף על גב בעלמא קי״ל מי שיש לו דירה בבית חבירו יכול להשכיר כמ״ש בח״ה סי׳ שי״ז שאני מדור אלמנה שאינה אלא כדי שאל תתבזה תשו׳ רשב״א סי׳ אלף י״ג ועיין בר״ן פ׳ הנושא הביא תוספתא האומר תנו בית ארמלות לבתי יכולים היורשים לעכב על ידה שאל תשכיר ואם מתה הם יורשי׳ ולא יורשיה:

(ה) כשהיה בעלה במ״י. ואם בנות משפחתה אפילו אלמנות רגילים להשתמש בשתים ושלש שפחות או בכלי כסף נותנים לה לפי שאינה יורדת עמו תשובת רשב״א:

(א) אלמנתו – כי כל הני מתנאי כתובה הם אפילו לא כתב לה. ואם תובעת כתובה או מוכרת הפסידה כל הני כמו דמפסדת מזונות. ובכלל כלי תשמיש איתא בש״ס משתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשמשת בחיי בעלה:

(ב) אחר – היינו אם לא הניח אלא בית א׳ אפילו אם הוא בית גדול ויכולים ליתן לה דירה באותו בית. מ״מ רשות בידם ליתן לה דירה בבית אחר. ואם יש להם שני בתים נותנים לה מדור בבית השני ולא בבית שדר בו אביהם ח״מ ב״ש ותוס׳ ורא״ש ורשב״א ושאר פוסקים לא ס״ל כן. ב״ש:

(ג) הים – כלומר שודאי אלמנה אינה צריכה להתנהג בעבדים ובשפחות ובכלי כסף וזהב כדרך שהתנהגה כשהיתה אצל בעלה רק כמו שהיתה בחיי בעלה בלא בעלה דהיינו כשהיה בעלה במד״ה ואם בנות משפחתה אפילו אלמנות רגילים להשתמש בשתים ושלש שפחות או בכלי כסף וזהב נותנים לה לפי שאינה יורדת עמו רשב״א ח״מ ב״ש:

(א) או יושבת כו׳ – ברצונה תליא כמש״ש בגמרא.

(ב) ואינה כו׳ – מדקאמר במתני׳ ונותנין לה מדור כו׳ והא דקאמר בגמרא משתמשת במדור כו׳ לאפוקי שא״י לדחותה מאותו הבית לגמרי וזה שהביאו ראיה שכך כתב לה כו׳:

(ג) וי״א – עח״מ:

(ד) ואין האלמנה כו׳ – בתוספתא האומרת תנו בית ארמלות אין נותנין אא״כ קבלה עליה שתשב בתוכו יכולין היורשין לעכב על ידי שלא תשכירנו והביא הר״ן שם:

(ה) כשהיה כו׳ – ירושלמי דרה בבתים כשם שהיתה דרה בהם ובעלה במ״ה ומשתמשת בכלי זהב ובכלי כסף כשם שהיתה משתמשת ובעלה במ״ה:

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהדרישהב״חמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זחלקת מחוקקבית שמואלבאר היטבביאור הגר״אהכל

טור טור+שו״ע

(ב) נָפַל הַמָּדוֹר, אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָּבִין לִבְנוֹתוֹ. וְאִם אָמְרָה: הַנִּיחוּ לִי וַאֲנִי אֶבְנֶנּוּ מִשֶּׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ; וְכֵן לֹא תְּחַזֵּק בִּדְקוֹ וְלֹא תִּטְחֶה אוֹתוֹ, אֶלָּא תֵּשֵׁב בּוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹ תֵּצֵא.

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהחלקת מחוקקבית שמואלבאר היטבביאור הגר״אעודהכל

בבלי כתובות ק״ג.

רמב״ם אישות י״ח:ב׳

(ב) ומה שכתב אבל אם נפל אין חייבין לחזור לבנותו ולא עוד אלא אפי׳ תאמר אני אחזקנו ואבננו משלי וכו׳ שם אמר אביי נקטינן מדור אלמנה שנפל אין היורשים חייבים לבנותו ולא עוד אלא אפילו היא אומרת הניחוני ואבננו משלי אין שומעין לה בעי אביי שיפצה מאי תיקו ופירש״י שיפצה. חזקה בדקה והתוספות כתבו הכי גרסינן שיפצא מאי ושם דבר הוא כלומר מהו שתשפץ וכן פירש ר״ח ע״כ וכן גורסין הרי״ף והרא״ש וידוע דכל תיקו דממונא הוי קולא לנתבע ולפיכך כתב רבינו שאפילו תאמר אני אחזקנו וכו׳ אין שומעין לה וכן כתבו הרי״ף והרא״ש וכן כתבו הרמב״ם בפי״ח לא תחזיק בדקו ולא תדחה אותו אלא או תשב בו כמו שהוא או תצא וכתב ה״ה בשם הריטב״א אהא דאין חייבין לבנותו לאו למימרא שאין חייבין לבנותו אבל אם בנאוהו שתהא היא דרה בהם אלא מכיון שנפל נסתלק זכותה ממנו:

כתב הרשב״א בתשובה אם מכר הבעל או נתן במתנת בריא מדורה מה שעשה עשוי אבל אם נתנו במתנת ש״מ לא גרע כחה אצל מתנה זו שהיא דרבנן ממה שיש לה אצל ירושה והילכך הרי זו משתמשת כדרך שנשתמשה בחיי בעלה.

וכתב עוד שם ומה שטען שאין לאלמנה שום זכות עד שתוציא כתובתה ותשבע אין טענתו יפה שאין זכות המדור תלוי בגביית הכתובה שאפילו אין לה מזונות ולא כתובה יש לה מדור ואם אין לה מדור יש לה מזונות וכדאמרינן בשילהי נערה שנתפתתה תני בביתי ולא בבקתי אבל מזוני אית לה:

(ג) ואם הבית קטן מהכיל אותה ואת היורשים וכו׳ שם ובסוף פרק נערה שנתפתתה (כתובות נד.) תני רב יוסף בביתי ולא בבקתי אבל מזוני אית לה ופירש״י בקתי. בית צר אם היה מדור שלו צר לא קבל עליו להוציא את בניו ולהושיבה:

(ד) ומה שכתב רבינו ובחיי אביהם היו הבנים שוכרים בתים וכו׳ עד שאין המזונות והדירה תלויים זה בזה כן כתב הרא״ש בסוף פרק נערה שנתפתתה וכתב דהכי מוכח בשמעתין דכשהבית צר מוציאין אותה ואין שוכרין לה בית דירה דאי חייבים לשכור לה בית דירה פשיטא דמזונות אית לה ואח״כ כתב ובירושלמי משמע שחייבים לשכור לה בית וי״מ גמרא דידן כמו הירושלמי בביתי ולא בבית עקתי כגון שהבית צר מהכיל כולם ישכירו לה בית אחר ואינה יכולה לומר אדור בבית בעלי ואתם תשכרו בית ומדור אלמנה שנפל אין חייבים לבנותו אלא שוכרים לה בית וגם אין מניחין לה לבנותו ולא לשפץ כי חפצים יותר לשכור לה בית ע״כ וע״ש במרדכי:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ב) או שהיה בעלה שוכר בית לעצמו פירוש שהיה דר בו עם אשתו:

(ג) יתבא בביתי ותני רב יוסף בביתי ולא בבקתי ופירש״י בקתי בית צר אם היה מדור שלו צר לא קבל עליו להוציא את בניו ולהושיבה:

(ד) אבל מזונותיה יש לה ולא אמרינן מדכתב בכתובה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי דחדא באידך תליא א״נ ה״ק אבל מזונותיה יש לה משלם ולא כפי ברכת הבית אבל פירוש הראשון נראה עיקר דהא מסיק וכתב ע״ז וכן אם אין הנכסים מספיקין כו׳ עד שאין המזונות והדירה תלוין זה בזה והתם ע״כ צ״ל דה״א שתלויים זה בזה מטעם שכתבתי ראשונה:

בבלי כתובות ק״ג.

רמב״ם אישות י״ח:ב׳

(ג) מימר׳ דאביי ובריי׳ שם

(ד) שם בבריי׳

(ה) ל׳ הרמב״ם בפי״ח מה״א מבעיא דאביי שם ולא נפשטה וידוע דכל תיקו דממונא הוי קולא לנתבע

(ו) אין היורשין חייבים לבנותו. ומ״מ צריכין לשכור לה דירה לפי כבודה כמ״ש בסמוך סעיף ה׳:

(ז) אין שומעין לה. דמאחר דנותנין לה דירה אחרת אין לה לדור אצלם בע״כ מאחר שאבדה זכותה בנפילת הבית ועיין בב״ח מ״ש בשם מהרש״ל:

(ח) וכן לא תחזק בדקו. משמע מדברי התוספות דלכתחלה יכולין למחות בידה שלא תשפץ אבל אם שיפצה בדיעבד מה שעשתה עשוי ולא תצא מן הבית כל זמן שהבית קיים:

(ו) אין היורשים חייבים לבנותו. אלא נותנין לה דירה במקום אחר כמ״ש בסמוך מיהו הברירה בידם אם רוצים לבנותו ולא ליתן לה דירה אחרת רשאי וכ״כ בש״ג ובכל הני כשאינה דרה אצלם מחויבים ליתן לה מזונו׳ משלם אלא כשעיכוב ממנה כמ״ש בסעיף ו׳ אז נותנים לה כפי ברכת הבית:

(ז) וכן לא תחזק בדקו. בש״ס אית׳ שיפצה מהו תיקו ופירשו תוס׳ שיפצה שם דבר כלו׳ מה לשפצו וס״ל דהוי קולא לנתבע היינו היורשים ולכאור׳ קשה לדעת הרא״ש דס״ל אלמנה ששהתה ולא תבעה מזונות ב׳ שנים לא הפסיד׳ אלא כשהיא עני׳ ופרוצ׳ כמ״ש בסי׳ הקודם משום דס״ל הנכסים בחזקת׳ א״כ ה״נ בבעיא דלא אפשט׳ הא הפסידה היא ודוחק לומר לענין מזונות הנכסי׳ בחזקת׳ ולא לענין דירה אלא צ״ל כאן עכ״פ נותני׳ לה דירה אחרת מ״ה מקילין ליורשים, מיהו על הטור קשה שכת׳ אף לדיעה קמייתא דאינן מחויבים ליתן דירה מ״מ לא תחזק בדקה, ובש״ג פסק דהי׳ מוחזקת וא״י היורשים לעכבה, ואם החזיקה משמע מתו׳ ורמב״ם דלא תצא מבית דבעי׳ בש״ס היא לכתחלה אם יכולה למחול ולא כרש״י:

(ד) לבנותו – אלא נותנין לה דירה במקום אחר. ובכל הני כשאינה דרה אצלם מחויבים ליתן לה מזונות משלם אלא כשהעיכוב ממנה כמ״ש ס״ו אז נותנים לה כפי ברכת הבית:

(ה) בדקו וכו׳ – ובדיעבד אם שיפצה מה שעשתה עשוי עיין ח״מ ב״ש:

(ו) וכן לא כו׳ – כגי׳ תוס׳ שם ד״ה ה״ג כו׳ ועבה״ג:

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהחלקת מחוקקבית שמואלבאר היטבביאור הגר״אהכל

טור טור+שו״ע

(ג) וְאִם נָפַל, אֲפִלּוּ בְּנָאוּהוּ יוֹרְשִׁין, אִבְּדָה זְכוּתָהּ מִמֶּנּוּ.

אור חדש – תשלום בית יוסףבאר הגולהעודהכל

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ו) ה״ה בשם הריטב״א שם

אור חדש – תשלום בית יוסףבאר הגולההכל

טור טור+שו״ע

(ד) יוֹרְשִׁים שֶׁמָּכְרוּ מְדוֹר אַלְמָנָה, לֹא עָשׂוּ כְּלוּם.

מקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףפרישהמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זחלקת מחוקקבית שמואלבאר היטבהגהות ר׳ עקיבא איגרעודהכל

בבלי כתובות ק״ג.

רמב״ם אישות י״ח:ב׳

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(א) לא עשו ולא כלום שהרי קבל עליו את תהא יתבא בביתי כל ימי מיגר אלמנותיך אבל אם נפל אין חייבים לחזור ולבנותו וכתב המ״מ בשם הרשב״א לאו למימרא דאין חייבין הא אם בנאוהו שתהא היא דרה בהן אלא מכיון דנפל נסתלק זכותה ממנו כ״פ) דבביתי משמע כל זמן שהוא קיים:

בבלי כתובות ק״ג.

רמב״ם אישות י״ח:ב׳

(ז) מימרא דרב נחמן שם ומ״מ צריכים היתומים לשכור לה דיר׳ כדלקמן סעי׳ ה׳

(ח) ואע״ג דאמרי׳ לעיל סי׳ צ״ג גבי מזון האש׳ יתומים שקדמו ומכרו קרקעות מה שמכרו מכרו התם לא משתעבדי לה מחיים הכא משתעבדי לה מחיים (נ״צ בשם רש״ך).

(ב) לא עשו כלום – בגמרא פרכינן ומ״ש מהא דר׳ יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מה שמכרו מכרו ומשנינן התם לא תפסה מחיים הכא תפסה מחיים פי׳ התם לא התחילה זכותה עד לאחר מיתה מ״ה יכולים יורשים להפקיע אבל במדור התחיל זכותה מחיים וא״ל מ״ש מההיא דסי׳ נ״ג סעיף כ״א דאם מכרה הקרקע אינה מוציאה מיד הלקוחות והא גם שם התחיל זכותה מחיים שאני התם במזונו׳ שאין להם קצבה כדאיתא פ׳ השולח לפי שאינן קצובין.

(ט) יורשין שמכרו מדור אלמנה. אבל אם הבעל בחייו נתן במתנת בריא ביתו לאחר מה שעשה עשוי אבל אם נתן במתנ׳ ש״מ הוי כירושה והיא משתמש׳ במדור כדרך שנשתמשה בחיי בעלה:

(ח) יורשים שמכרו. ואם האב נתן הדירה במתנות בריא כתב בתשובת רשב״א דין הדירה כדין מזונות אם נתן במתנות בריא מה שעשה עשה ואם נתן במשכ״מ הוי כירוש׳ והיא משתמשת בו וכ״כ בח״מ בפשיטות ולכאורה נ״ל דין זה תליא בב׳ תירוצים בגיטין דף נ׳ למה אין טורפין למזון האשה ובנות לתירץ א׳ לפי שאינן כתובים כלו׳ חז״ל תקנו כאלו לא נכתב א״כ ה״ה לענין דירה אין טורפין אבל להאי תירץ לפי שאין קצובים טורפין בית הדירה דהא יש קצבה לדבר והרשב״א שפוסק דאין טורפין משום דס״ל כתירץ לפי שאין כתובים אבל לשיטות הרמב״ם טורפין מיהו י״ל מדאמר ר״נ יורשים שמכרו דירת אלמנה לא עשו כלום ש״מ אם מכר אביהם מה שעשה עשה וה״ה אם נתן במתנות בריא וצ״ל הואיל למזונות אין טורפי׳ משום שאינן קצובים תו אין טורפין שום ת״כ אפי׳ לדבר שהוא דבר קצוב אלא ביורשים איכא לחלק בין מזונות לדירה לפי שהדירה משועבד לה מחיים כמו שכתב בש״ס, לפ״ז לשיטו׳ הרשב״א אם קבל קנין על הדירה טורפין כמו דטורפין למזונות אם היה ק״ס ולרמב״ם אין טורפין ועיין סי׳ קי״ב:

(ו) אלמנה – ואם האב נתן הדירה במתנת בריא לאחר מה שעשה עשוי אבל אם נתן במתנת ש״מ הוי כירושה והיא משתמשת במדור דדין הדירה כדין מזונות ח״מ וע׳ ב״ש:

(א) סי׳ צ״ד ב״ש אות ה׳ הואיל למזונות אין טורפי׳. נ״ב קשה לי לפ״ז מאי פרכי׳ אההי׳ דאמר אלמנה שמכרו היתומים מההיא דקדמו ומכרו בנכסי׳ מועטים. הא שני ושני דל״ש בזה טעמא דאין קצובי׳:

מקורות וקישורים לטוראור חדש – תשלום בית יוסףפרישהמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זחלקת מחוקקבית שמואלבאר היטבהגהות ר׳ עקיבא איגרהכל

טור טור+שו״ע

(ה) נָפַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לְבַעֲלָהּ בַּיִת אֶלָּא בְּשָׂכָר, נוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדָהּ, וְכֵן מְזוֹנוֹתֶיהָ וּכְסוּתָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ. וְאִם הָיָה כְּבוֹד בַּעֲלָהּ גָּדוֹל, נוֹתְנִין לָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ.

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זחלקת מחוקקבית שמואלבאר היטבביאור הגר״אעודהכל

בבלי כתובות ק״ג.

רמב״ם אישות י״ח:ג׳

(ה) ומה שכתב רבינו כן בשם הרמב״ם הוא בפרק י״ח וכתב ה״ה זה דעת הרבה מן הראשונים ומבואר בירושלמי וכן הסכימו הרמב״ן והרשב״א ז״ל:

(ו) ומה שכתב רבינו שכן הוא מסקנת הרא״ש איני רואה בדברי הרא״ש שהוא מכריע בין ב׳ הפירושים ואיפשר דמשמע לרבינו שהפירוש שכתב האחרון הוא תופס עיקר. והר״ן בס״פ נערה שנתפתתה כתב שאין פירוש זה מחוור אלא שיש לדחוק כדי לקיים דברי הראשונים שסמכו על הירושלמי. כתב הרמב״ם בפרק י״ח נותנין לה מדור לפי כבודה וכן מזונותיה וכסותה לפי כבודה ואם היה כבוד הבעל גדול מכבודה נותנין לה לפי כבודו מפני שעולה עמו ואינה יורדת אפי׳ לאחר מיתה וכתב ה״ה דהכי משמע בגמרא פרק הנושא ופרק נערה שנתפתתה:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ב) (אלא בשכר נותנין לה מדור לפי כבודה כתב הרמב״ם דאפי׳ במקום שצריכין לשכור א״צ לטרוח לשכור לה אלא נותנין לה המעות והיא תשכור לעצמה כ״פ):

(ה) לשכור לה בית שמפרשים בביתי ולא בבקתי שאינה יושבת בבית עצמו כשהוא צר אלא היורשים ישכירו לה בית אם ירצו אשר״י:

(ו) משלם ולא כפי ברכת הבית כשיאכלו יחד וק״ל:

(ז) אלא שבזה ר״ל והא דאמרי׳ בביתי ולא בבקתי שמשמע שיפה כח היורשים היינו לענין זה יפה כח כו׳:

(ח) אין שומעין לה כי חפצים יותר לשכור לה בית כמו שאכתוב בסמוך:

(ט) נותנין לה מדור לפי כבודה פי׳ אבל אין צריכין לבנות הבית שנפל וגם מעכבין עליה שלא תוכל היא לבנותו וה״ט שיאמרו היורשים אם תדור בבית הראשון לעולם לא תצא ממנו אבל כשאנו שוכרים לה בית אחר אפי׳ הוא לפי כבודה שמא לא תיהוי ניחא בהכי ותצא לבית אביה וק״ל מ״ו:

(י) וכסותה לפי כבודה ואם היה כבוד הבעל גדול מכבודה נותנין לה לפי כבודו מפני שעולה עמו ולא יורדת אפי׳ לאחר מיתה כצ״ל):

(ב) וי״א שאם וכו׳ וליתן לה בו מזונותיה משלם איכא להקשות מנ״ל לרבינו ליתן לה משלם הניחא בדין אם היא אמרה תנו לי מזונות בבית אבי וכו׳ דבסמוך מפורש בגמרא פרק הנושא דאין נותנין לה משלם אלא לפי ברכת הבית אם לא דיש לה טענה שהיא ילדה וכו׳ אבל כאן מנ״ל ליתן לה משלם ותו דלסברא הראשונה דכתב דא״צ לשכור לה דירה אבל מזונותיה יש לה כתב רבינו בסתם ולא פירש אם צריך ליתן לה משלם או אינו נותן אלא לפי ברכת הבית ומ״ש דבסברא שנייה קאמר דנותן לה משלם ויש ליישב דבפרק נערה קאמר תני רב יוסף בביתי ולא בביקתי אבל מזוני אית לה מר בר רב אשי אמר אפי׳ מזוני נמי לית לה ולסברא הראשונה דמפרש דלרב יוסף אין חייבין לשכור לה כלל דירה כיון שלא הניח אלא בית צר וקטן מהכיל אבל מזוני אית לה ורב אשי פליג ואמר מזוני נמי לית לה לפי זה לא ידעינן בהני מזוני דאית לה לרב יוסף אם אית לה מזונות משלם קאמר או אין לה אלא לפי ברכת הבית קאמר ולכך מספיקא קאמר רבינו ג״כ בסתם אבל מזונותיה יש לה אבל בסברא שנייה דחייב לשכור לה דירה לדברי הכל בע״כ דפליגי בהא רב יוסף סבר דירה לית לה בביקתא אלא שוכרין לה דירה לפי רצונם אבל מזוני אית לה משלם ולא לפי ברכת הבית אבל רב אשי סבר מזוני נמי לית לה משלם אלא לפי ברכת הבית והלכה כרב יוסף והכי משמע באשיר״י פרק נערה (דף קכ״ח ע״ב):

(ג) וכ״כ הרמב״ם נפל הבית וכו׳ מיהו אף לפי סברא שנייה זו אינן חייבים לבנות הבית שנפל וגם מעכבין עליה שלא תוכל היא לבנותו דתלמוד ערוך הוא ונראה דהטעם הוא שיאמרו היורשים אם תדור בבית הראשון לעולם לא תצא ממנו אבל כשאנו שוכרים לה בית אפי׳ שהוא לפי כבודה אפשר שהמשכיר לא תנוח דעתו ממנה ותצא משם לבית אביה וכיוצא בזה כתב מהרש״ל וז״ל המרדכי בפרק נערה כתב רב צמח גאון בספר המקצועות בביתי ולא בביקתי בית צר ומצוק דהיכא דלית ליה אלא חד ביתא מצו יתמי למימר אילו הוה לן בית אחר הוה יהבינא לך חד מנהון ואת יתבת בהון עכשיו שאין לנו אלא בית אחד צר לנו לדור עמך לכי לבית אביך וניתן לך מזונות ע״כ משמע מתוך דבריו שאינה דרה עמהם בבית אחד אפי׳ הבית גדול ומתניתין מיירי כשיש להם שני בתים עכ״ל המרדכי ודע שהשמיט הסופר בדברי הרמב״ם בבא שלימה וכך צ״ל וכן מזונותיה וכסותה לפי כבודה ואם היה כבוד בעלה גדול מכבודה נותנין לה לפי כבודו מפני שעולה עמו ואינה יורדת אף לאחר מיתה:

בבלי כתובות ק״ג.

רמב״ם אישות י״ח:ג׳

(ט) לשון הרמב״ם שם וכ״כ הטור בשם י״א וה״ה בשם הרבה מהמפרשים ומבואר הוא שם בירו׳ ומ״ש בבבלי שם בביתי ולא בבקתי פי׳ שאם היה הבית צר אינה יכולה להכריח היתומים שתדור היא בבית לבדה או עמהם אלא הם דרים בבית ושוכרי׳ לה מדור וכן כתב הטור בשם אביו הרא״ש

(ג) נותנין לה מדור פירו׳ אבל אין צריכין לבנות הבית שנפל וגם מעכבין עליה שלא תוכל לבנותו והטעם שיאמרו היורשים אם תדור בבית הראשון לעולם לא תצא ממנו אבל כשאנו שוכרים לה בית אחר אפי׳ לפי כבודה שמא לא יהי׳ ניחא לה ותצא לבית אביה כ״כ רש״ל.

(י) נותנין לה מדור לפי כבוד׳. הר״ן כתב בשם הרמב״ן שא״צ לטרוח ולשכור לה רק נותנין לה מעות והיא תשכור לעצמה:

(יא) לפי כבודו. הרמב״ם מסייע בטעמו מפני שעולה עמו ואינה יורדת אפילו אחר מיתה:

(ט) נותנים לה מדור. בר״ן כתב בשם הרמב״ן דנותנים לה מעות לשכור דירה ועליה הטרחה לשכור דירה:

(ז) מדור – בר״ן כתב דנותנים לה מעות לשכור דירה ועליה הטרחה לשכור הדירה:

(ז) נפל כו׳ – ערא״ש פ״ד סימן כ״ט וכמ״ש בירושלמי הביאו שם:

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרישהפרישהב״חמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהט״זחלקת מחוקקבית שמואלבאר היטבביאור הגר״אהכל

טור טור+שו״ע

(ו) אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה: אֵינִי זָזָה מִבֵּית אָבִי, פִּסְקוּ לִי מְזוֹנוֹת וּתְנוּ לִי שָׁם, יְכוֹלִין הַיּוֹרְשִׁין לוֹמַר: אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֵשׁ לָךְ מְזוֹנוֹת, וְאִם לָאו אֵין אָנוּ נוֹתְנִין לָךְ אֶלָּא כְּפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת. וְאִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵם יְלָדִים, נוֹתְנִין לָהּ מְזוֹנוֹת הַמַּסְפִּיקִין לָהּ לְבַדָּהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין זֶה טַעֲנָה אֶלָּא בְּאֵשֶׁת אָב שֶׁאֵינָהּ אִמָּם (טוּר בְּשֵׁם הָרְמַ״ה).}

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהחלקת מחוקקבית שמואלבאר היטבביאור הגר״אעודהכל

בבלי כתובות ק״ג., בבלי בבא בתרא קמ״ד:

רמב״ם אישות י״ח:ד׳, רמב״ם נחלות ט׳:י״א

(ז) ואם היא אומרת תנו לי מזונות בבית אבי והיורשים אומרים תשב עמנו וכו׳ עד ונותנין לה מזונותיה משלם משנה וגמרא בפ׳ הנושא:

(ח) ומה שכתב בשם הרמ״ה וחייבים לפרוע בשבילה כסף גולגלתה ומס שעליה כדרך שפרע בעלה בשבילה כ״כ במישרים נכ״ג חי״א:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(ג) וכ״כ המ״מ פי״ח בשם הרמב״ן והרשב״א וכ״כ הר״ן פרק נערה דף ת״צ ע״א ומיהו כתב ואפשר דאינו חייב לשכור אלא כשמוכרין גם לעצמן שלא היה לו בית מעולם אבל כשיש להם בית קטן אפשר דאין חייבים לשכור וכתב בשם הרמב״ן דאפי׳ במקום שצריכים לשכור אין צריך לטרוח לשכור לה אלא נותנים המעות והיא תשכור לעצמה:

(ד) וכ״כ התוס׳ והביאן המרדכי פרק הנושא ודלא כהר״ן דף תקל״ג שם שפי׳ בע״א:

(יא) ולפי זה יתננו לה פי׳ לפי ערך זה: (כדרך שפרע בעלה בשבילה שהוא בכלל מזונות כ״פ):

בבלי כתובות ק״ג., בבלי בבא בתרא קמ״ד:

רמב״ם אישות י״ח:ד׳, רמב״ם נחלות ט׳:י״א

(י) ג״ז שם ממשנה שם ד׳ קג ע״א

(יא) פי׳ נר לא׳ נר למאה וכיוצא בזה ולפי ערך זה יתנו לה

(יב) כפי ברכת הבית. לשון הטור כי ברכת הבית ברובה נר לא׳ נר למאה וכיוצא בזה ולפי זה יתנו לה:

(י) כפי ברכת הבית. לתו׳ אין חילוק אלא לענין נר נר לא׳ נר למאה ולענין מזונות אין חילוק, ולרמב״ם אף לענין מזונות יש חילוק כמ״ש בפי״ח ה׳ שאכלו ביחד די להם ד׳ קבין וכשיאכל כ״א לבדו צריכים לכ״א קב א׳:

(ח) הבית – לתוס׳ אין חילוק אלא לענין נר. נר לא׳ נר למאה ולענין מזונות אין חילוק. ולהרמב״ם אף לענין מזונות יש חילוק כמ״ש בפרק י״ח מה״א ה׳ שאכלו ביחד די להן בארבעה קבין וכשיאכל כל א׳ לבדו צריכים לכל א׳ קב א׳ ע״ש סי״ט ב״ש. וכל זה מאכילה ושתיה אבל במלבושים נותנין לה כדרך שהיו נותנין לה אם היתה יושבת עמהם הר״ם גלאנטי סימן קט״ז:

(ט) ילדים – ואם היא זקנה והם ילדים אין שומעין לה רשד״ם חא״ה סי׳ קס״ז. וכתב כנה״ג וה״ה נמי אם היא ילדה והם זקנים אין שומעין לה ע״ש:

(ח) וי״א כו׳ – דבאמת ל״ל הכי כמ״ש קדושין:

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףדרכי משהפרישהמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהחלקת מחוקקבית שמואלבאר היטבביאור הגר״אהכל

טור טור+שו״ע

(ז) חַיָּבִים לִפְרֹעַ בִּשְׁבִילָהּ כֶּסֶף גֻּלְגָּלְתָּא וּמַס שֶׁעָלֶיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁפָּרַע בַּעֲלָהּ בִּשְׁבִילָהּ. אֲבָל אֵין חַיָּבִים בְּפִדְיוֹנָהּ, וְלֹא בִּרְפוּאָתָהּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִצְבָה, וְלֹא בִּקְבוּרָתָהּ.

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אעודהכל

בבלי כתובות נ״ב:, בבלי כתובות צ״ה:

רמב״ם אישות י״ח:ה׳, רמב״ם אישות י״ח:ו׳

(ט) ומה שכתב אבל אינם חייבים בפדיונה וברפואתה שיש לה קצבה ולא בקבורתה כדפרי׳ לעיל בסימן ע״ח וע״ט ופ״ט:

[ביאור לכל הסימן כלול בביאור סעיף א]

(יב) כדפרישית לעיל בסי׳ ע״ח וע״ט ופ״ט:

בבלי כתובות נ״ב:, בבלי כתובות צ״ה:

רמב״ם אישות י״ח:ה׳, רמב״ם אישות י״ח:ו׳

(יב) טור בשם הרמ״ה

(יג) מפורש לעיל סי׳ ע״א וע״ח וע״ט

(ט) חייבים כו׳ – עתו״ס פ״ז א׳ ד״ה לכרגא כו׳ וכ״כ הראב״ש:

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהביאור הגר״אהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון